הגדה השמאלית של הסופרים, מאי סן-לואי ועד סן-ז'רמן-דה-פרה

שבע תחנות בין אי סן-לואי לרחובות סן-ז'רמן-דה-פרה, במקומות שבהם פיסלו, כתבו, שתו הרבה קפה ותיקנו את העולם בקול רם. כשלוש שעות של רכיבה על אופניים עם סיוע חשמלי בקבוצה קטנה, עם הפסקה באמצע המסלול שכל צריכה בה נשארת על חשבונכם.

הסיור הזה מתקיים בצרפתית או באנגלית בלבד. הדף הזה מתורגם כדי לאפשר לכם לבחור את הסיור ולהזמין אותו; ביום הסיור המלווה שלכם ידבר בצרפתית או באנגלית, בהתאם למה שתציינו בבקשתכם.

לב המסלול נמתח על פני 6 קילומטרים, ואליהם נוספים הקטעים המקשרים אל נקודת המוצא וממנה, כלומר כ-13 קילומטרים בסך הכול. בתוך אותם 6 קילומטרים נמצאים אי סן-לואי, הר סנט-ז'נבייב, רחוב מופטאר, גני לוקסמבורג וסן-ז'רמן-דה-פרה. ברגל מספיקים שליש מזה באחר צהריים אחד. על אופניים עם סיוע חשמלי מחברים את הכול, בלי להזיע בעלייה אל הפנתיאון, ונשאר זמן לעצור מול הדלתות. שבע תחנות, מלווה אחד, ובניינים שחוזרים להיות כתובות: זה שבו פיסלה 14 שנים לפני שנכלאה 30, זה שבו כתבו מפני שלא היה חימום בבית, וזה שבו רחוב עדיין נושא את שמו של תיאטרון שעזב ב-1770.

סופרי פריז הותירו אחריהם מעט לוחות זיכרון והרבה סיפורים. קמיל קלודל חיה ופיסלה ברציף בורבון מ-1899 ועד אשפוזה הכפוי, במרץ 1913. וולטר ורוסו, ששנאו זה את זה בכל לבם, מבלים את הנצח פנים אל פנים בקריפטה של הפנתיאון, שאותה רואים רק אם נכנסים פנימה, והמחיר אינו כולל זאת. דקארט חזר לסן-ז'רמן-דה-פרה ב-1819, בלי הגולגולת שלו, שנשארה בדרך. המינגוויי כתב את עמודיו הפריזאיים הראשונים במרחק 100 מטר מרחוב מופטאר, בשני חדרים בלי מים חמים. אלה הסיפורים שאנחנו הולכים לחפש, חזית אחר חזית, מהמדרכה ומהכיכר.

את הסיור אפשר להזמין במתכונת משותפת, שבה אתם מצטרפים לקבוצה קטנה, או במתכונת פרטית עבורכם בלבד. מחירים מנחים, כולל כל המסים: בסיור משותף, 75 אירו לאדם; בסיור פרטי, 95 אירו לאדם. אין מדובר בשום מקרה במחיר קבוצתי אחיד. האופניים עם הסיוע החשמלי והקסדה כלולים במחיר. המחיר הסופי, התאריך ונקודת המפגש מאושרים לכם בכתב לפני כל תשלום, ובקשתכם אינה עדיין הזמנה סופית. בכל קבוצה חמישה משתתפים לכל היותר לכל מלווה; מעל חמישה משתתפים נוכל לארגן קבוצה שנייה במקביל, בהתאם לזמינות שלנו; היתכנותה ומחירה יאושרו לכם בכתב. הפסקה מתוכננת באמצע המסלול: אין לנו הסכם עם שום בית עסק, איננו מזמינים שולחן ואיננו מנהלים משא ומתן על מחירים; אם תצרכו משהו, זה על חשבונכם ודבר מכל אלה אינו כלול במחיר. הסיור יוצא מהרובע השביעי וחוזר אליו.

המחיר אינו כולל שום כניסה בתשלום, שום ביקור בתוך המבנים ושום צריכה. על הפנתיאון, על כנסיית סן-ז'רמן-דה-פרה ועל הסטודיו של דלקרואה מספרים מהכיכר או מהרחבה שלפני המבנה; המלווה יאמר לכם אילו מהם שווים חזרה ברגל, ובאיזה סדר.

על המסלול

הגדה השמאלית של הסופרים, מאי סן-לואי ועד סן-ז'רמן-דה-פרה

אי סן-לואי

שני איים קטנים שנשארו מחוץ לעיר עד 1614: באותה שנה נסתמה זרוע המים שהפרידה ביניהם, במקום שבו עובר היום רחוב פולטייה, וכריסטוף מארי התחייב יחד עם שני שותפים לבנות את הגשרים ולחלק את השטח למגרשים, בתמורה לזכות למכור את הקרקעות. תוכנית הרשת, רחוב מרכזי אחד, שתי סדרות של רציפים ושלושה רחובות חוצים, הושלמה סביב 1660, והחזיתות שלאורכן אתם רוכבים הן ברובן חזיתות המאה ה-17. ברציף בורבון 19 חיה ופיסלה קמיל קלודל מ-1899 ועד 10 במרץ 1913, יום אשפוזה הכפוי לבקשת משפחתה: 14 שנות עבודה כאן, ואחריהן 30 שנות כליאה, עד מותה ב-1943. יצירותיה התגלו מחדש באמת רק בשנות השמונים של המאה ה-20.

הרובע הלטיני והפנתיאון

וולטר ורוסו שוכבים זה מול זה בקריפטה, אחרי ששנאו זה את זה בכל מאודם בחייהם. ב-30 באוגוסט 1755 כתב וולטר לרוסו על המאמר על אי-השוויון: “מעולם לא הושקעה כל כך הרבה תבונה כדי לעשות אותנו לבהמות; כשקוראים את חיבורכם מתעורר החשק ללכת על ארבע.” מארי קירי הגיעה לכאן ב-1995, האישה הראשונה שהתקבלה בזכות מפעלה שלה, בארון מרופד עופרת בשל הקרינה שנותרה; פנקסי המעבדה שלה, השמורים בספרייה הלאומית, עדיין פעילים ואפשר לעיין בהם רק בנוהל מחמיר. ומתחת לכיפה הזאת תלה פוקו ב-1851 חוט באורך 67 מטר ובקצהו כדור של 28 קילוגרם, כדי להפוך את סיבוב כדור הארץ לגלוי לעין. את הקריפטה, את המטוטלת ואת כל הפנים רואים רק אם נכנסים, וזה אינו כלול במחיר: התחנה נעשית בכיכר.

כיכר קונטרסקארפ ורחוב מופטאר

השכונה של רחוב מופטאר, זו של שנותיו הפריזאיות הראשונות של המינגוויי. מינואר 1922 עד אוגוסט 1923 הוא גר עם הדלי ברחוב קרדינל-למואן 74, שני חדרים בלי מים חמים ובלי שירותים, במרחק 100 מטר מהכיכר; לוח על החזית מזכיר שהשכונה הזאת הייתה העריסה האמיתית של יצירתו ושל הסגנון המצומצם שהפך אותו למפורסם. אבני ריצוף במדרון, שוק רחוב, חזיתות צרות: זו פריז של ההתחלות ולא זו של התהילה, והיא שמרה על קנה מידה של כפר במרחק עשר דקות מהפנתיאון.

גני לוקסמבורג

הגן שייך לסנאט הצרפתי, ותקנונו אוסר בתוכו על תנועה ועל חניה של כל כלי רכב ושל כל אמצעי תחבורה, גם לא ממונעים: האופניים נשארים נעולים למתקנים שבהיקף, ללא שמירה, והתחנה נעשית ברגל. כיסאות מתכת ניידים סביב הבריכה, שחקני שחמט, סטודנטים שחוזרים על החומר על המדרגות: התפאורה כמעט לא השתנתה, והיא הזינה עמודים שלמים בספרות הצרפתית. זה מקום טוב לנשום עשר דקות.

כיכר וכנסיית סן-ז'רמן-דה-פרה

מגדל הפעמונים שמולכם נבנה בין 990 ל-1014: הוא העתיק ביותר בפריז, עם צוהרי הירי שלו, גרמי המדרגות המפותלים בכוונה ומראה של מצודה, השריד האחרון של מנזר בנדיקטיני שייסד במאה השישית כילדבר, בנו של קלוביס. בתוכו קבור דקארט, שהובא לכאן ב-26 בפברואר 1819 בין שני מלומדים בנדיקטינים, מאביון ומונפוקון, אך בלי גולגולתו: היא נעלמה בהוצאה קודמת מן הקבר, עברה מאספן לאספן ונמצאת היום במחסני מוזיאון האדם. סביב הכיכר שימשו בתי הקפה של השכונה משרד לסארטר ולבובואר בימי הכיבוש, מפני שהיה שם חם ואצלם בבית לא; אחרי המלחמה תפסו את מקומם מרתפי השכונה עם הג'אז. הסיפור נמסר מהרחבה שלפני הכנסייה: איננו נכנסים לא לכנסייה ולא לשום בית עסק, ושום צריכה אינה כלולה במחיר.

כיכר פירסטמברג

אחת הכיכרות הקטנות בפריז: ארבעה עצים, פנס רחוב אחד, והסטודיו של דלקרואה בקצה חצר סמוכה, ברחוב פירסטמברג 6. הוא עבר לשם ב-28 בדצמבר 1857, ונטש סטודיו רחוק מדי מאתר העבודה בסן-סולפיס, שבו עיטר קפלה, ומת שם ב-13 באוגוסט 1863, בלי יורש ובלי תלמיד. היום זה מוזיאון לאומי; הכניסה אינה כלולה במחיר והתחנה נעשית בכיכר. שמועה עשתה שנים רבות את דלקרואה לבנו הלא חוקי של טאלייראן: הדמיון לטאלייראן המזדקן מטריד, שום הוכחה אינה קיימת, וזה נשאר בגדר שמועה.

רחוב לאנסיין-קומדי וחצר קומרס-סן-אנדרה

הרחוב נושא את שמו של תיאטרון שנעלם. הקומדי-פרנסז התמקמה במספר 14 ב-1689, ונחנכה עם “פדרה” של רסין ו“הרופא בעל כורחו” של מולייר, ונאלצה לעבור ב-1770 בלחץ מלומדי הסורבון, שנחרדו מכך ששחקנים הם שכניהם. בתי הקפה שנפתחו אז ברחוב, מול התיאטרון, הפכו לטרקלין הציבורי הגדול הראשון של פריז: קוראים בהם את העיתונים בקול רם, מתווכחים על האנציקלופדיה, ומייחסים לוולטר עד ארבעים כוסות ביום, מה שאיש מעולם לא בדק. במרחק צעדים אחדים, את חצר קומרס-סן-אנדרה חוצים עדיין פחות או יותר כמו במאה ה-18: במספר 8 הודפס “ידיד העם”, עיתונו של מארה. דור אחד מפריד בין אנשי האנציקלופדיה למהפכנים: אלה אותם שולחנות, לא אותם סועדים. הכול מסופר מהרחוב ומהמעבר, שהם ציבוריים.

מידע מעשי
משך
כ-3 שעות, כולל התחנות וההפסקה; כ-13 ק״מ, יציאה וחזרה ברובע השביעי
רמה
קלה: העלייה אל הפנתיאון נבלעת בסיוע החשמלי. יש לדעת לרכוב על אופניים ולהרגיש בנוח בתנועה הפריזאית, שכן המסלול עובר ברחובות פתוחים לתנועה. כל תחנה נעשית כשהאופניים מובלים ביד או נעולים; בגני לוקסמבורג מחייב תקנון הסנאט להשאיר את האופניים נעולים בהיקף הגן, ללא שמירה. תנאי ההשתתפות, ובכללם גיל המינימום, יימסרו בעת ההזמנה
יציאה
יציאה וחזרה ברובע השביעי של פריז; הכתובת המדויקת של המפגש תאושר לכם בכתב בעת ההזמנה
קבוצה
5 משתתפים לכל היותר לכל מלווה; מעל חמישה נוכל לארגן קבוצה שנייה במקביל, בהתאם לזמינות שלנו; היתכנותה ומחירה יאושרו לכם בכתב
שפות
צרפתית או אנגלית, יש לציין בעת ההזמנה

ההזמנה היא בקשה ולא הזמנה סופית: אנחנו מאשרים בכתב את ההיתכנות, את התאריך, את נקודת המפגש ואת המחיר הסופי לפני כל תשלום. המחירים מנחים, לאדם, כוללים את כל המסים, וכוללים את השימוש באופניים עם סיוע חשמלי ובקסדה. המחיר אינו כולל שום כניסה בתשלום ושום ביקור בתוך המבנים: הסיפורים נמסרים מהרחוב, מהרחבה או מהגשר.

שאלות נפוצות על הסיור הזה

האם ההפסקה כלולה במחיר?

לא. המחיר כולל את האופניים עם הסיוע החשמלי, את הקסדה ואת המלווה שנוכח לאורך כל המסלול. שום צריכה אינה כלולה: אם תיקחו משהו בזמן ההפסקה, זה על חשבונכם. המקום נבחר ביום הסיור עצמו, לפי העומס ולפי המסלול שנבחר. אין לנו הסכם עם שום בית עסק, איננו מזמינים שולחן ואיננו מנהלים משא ומתן על מחירים.

האם נכנסים לפנתיאון, לכנסייה או לבתי הקפה?

לא. המחיר אינו כולל שום כניסה בתשלום, שום ביקור בתוך המבנים ושום צריכה: הסיפורים נמסרים מהרחוב, מהכיכר, מהרחבה או מהמעבר הציבורי. הדבר נכון לפנתיאון ולקריפטה שלו, לכנסיית סן-ז'רמן-דה-פרה ולסטודיו של דלקרואה שהפך למוזיאון לאומי. המלווה יאמר לכם מה שווה חזרה ברגל, ובאיזה סדר, אם יש לכם רק אחר צהריים פנוי אחד.

האם צריך לקרוא קודם את הסופרים שמוזכרים?

לא. אנחנו מספרים על האנשים לפני שאנחנו מספרים על היצירות: כתובות, סכסוכים, חובות והרבה קפה. אם קראתם את המינגוויי או את בובואר, תזהו מקומות; ואם לא, תצאו מכאן עם רשימת קריאה.

האם המסלול קשה לרכיבה?

קחו בחשבון כ-13 קילומטרים, יציאה וחזרה ברובע השביעי. המסלול עובר ככל האפשר בשבילי אופניים וברחובות שקטים, אך גם ברחובות פתוחים לתנועה: יש לדעת לרכוב על אופניים ולהרגיש בנוח בתנועה הפריזאית. העלייה אל הפנתיאון נבלעת בסיוע החשמלי. בתחילת הסיור מוקדשות כמה דקות להיכרות עם האופניים, והקצב נקבע לפי הקבוצה ולא להפך.

איך מתבצעת ההזמנה?

אתם מוסרים לנו תאריך, מסלול ומספר משתתפים: הבקשה שלכם אינה עדיין הזמנה סופית. אנחנו חוזרים אליכם עם שעה, נקודת מפגש והמחיר המדויק כולל כל המסים, מאושרים בכתב לפני כל תשלום. מכיוון שהסיור מתקיים בתאריך מוסכם, לא חלה עליו זכות הביטול של ארבעה עשר יום (סעיף L. 221-28, 12° לחוק הצרכנות הצרפתי). תנאי המכירה הכלליים שלנו, שבהם מצוין בין היתר הגורם המוסמך לגישור צרכני, זמינים בתחתית העמוד.

הסיורים האחרים
חמש מהפכות בשמונים שנה, מהבסטיליה ועד חומת הפדרלים 1789, 1792, 1830, 1848, 1871: קצת יותר משמונים שנה של בריקדות, משפטים ומטחי יריות, בין כיכר הבסטיליה לחומת הפדרלים בבית הקברות פר לשז. כשלוש שעות וחצי של רכיבה על אופניים חשמליים בקבוצה קטנה, ובהן כשלושים דקות של הליכה בשבילי בית הקברות, עם מלווה שמספר את מה שאבני הריצוף כבר אינן מספרות. פריז של האמנים: מונמארטר ופיגאל על אופניים חשמליים, בקבוצה קטנה ארבע שעות של עלייה אל גבעת הסטודיואים והקברטים, משדרות קלישי ורושושואר ועד כרם קלו מונמארטר, עם מלווה שמכיר את הסיפורים שמאחורי החזיתות. הסיוע החשמלי לוקח על עצמו את העליות, והקטע התלול ביותר נעשה ברגל, כשהאופניים חונים למטה. פריז הנסתרת: פסאז'ים מקורים, בלוויל ופר לשז על אופניים חשמליים ארבע שעות בפריז שאינה נראית מן הצירים הראשיים: גלריות מקורות בזכוכית מראשית המאה התשע עשרה, תאי השיט של תעלת סן-מרטן, הנוף מבלוויל ושבילי פר לשז. סיור מלווה למי שחוזרים לפריז, ולפריזאים הסקרנים לגלות את עירם.

לשלוח בקשת הזמנה

ההזמנה היא בקשה ולא הזמנה סופית: אנחנו מאשרים בכתב את ההיתכנות, את התאריך, את נקודת המפגש ואת המחיר הסופי לפני כל תשלום. המחירים מנחים, לאדם, כוללים את כל המסים, וכוללים את השימוש באופניים עם סיוע חשמלי ובקסדה. המחיר אינו כולל שום כניסה בתשלום ושום ביקור בתוך המבנים: הסיפורים נמסרים מהרחוב, מהרחבה או מהגשר.

לשלוח בקשת הזמנה