ארבע שעות של עלייה אל גבעת הסטודיואים והקברטים, משדרות קלישי ורושושואר ועד כרם קלו מונמארטר, עם מלווה שמכיר את הסיפורים שמאחורי החזיתות. הסיוע החשמלי לוקח על עצמו את העליות, והקטע התלול ביותר נעשה ברגל, כשהאופניים חונים למטה.
הסיור הזה מתקיים בצרפתית או באנגלית בלבד. הדף הזה מתורגם כדי לאפשר לכם לבחור את הסיור ולהזמין אותו; ביום הסיור המלווה שלכם ידבר בצרפתית או באנגלית, בהתאם למה שתציינו בבקשתכם.
מונמארטר מתנשאת לגובה 130 מטרים. על המפה זה מעט, ברגליים זה הרבה: אל הגבעה עולים ברחובות צרים ובמדרגות, ומסלול רגלי מן המרכז בולע את מרבית הבוקר. האופניים עם הסיוע החשמלי פותרים את הבעיה אחרת. אתם מגיעים לפיגאל בלי מאמץ, עולים בשדרות קלישי לאורך אולמות המופע הישנים והסטודיואים של הצלמים שהתפרנסו מפורטרטים של אמנים, ואז האופניים נשארים בתחתית רחוב לפיק. את העלייה עושים ברגל, בנחת, כי הסמטאות של הגבעה אינן עשויות לרכיבה.
בחמש עשרה שנים בערך הולידה הגבעה חלק נכבד מן האמנות המודרנית, והיא עשתה זאת בצריפי עץ שהחימום בהם היה גרוע. יש לה גם חוש למתיחה. ב-8 במרס 1910 שאל הסופר רולאן דורז'לס, שהחליט ללעוג לציור האוונגרדי, את לולו, החמור של פר פרדה שהחזיק קברט על הגבעה, קשר מכחול לזנבו והניח לחיה להעביר אותו על הבד בכל פעם שהוגש לה גזר. התמונה, ששמה “והשמש נרדמה על הים האדריאטי”, הוצגה בסלון העצמאיים בחתימת ז'ואכים-רפאל בורונאלי, אנגרמה של אליבורון, שמו המסורתי של החמור: היא התקבלה, זכתה לתשומת לב ונמכרה בארבע מאות פרנק. דורז'לס עצמו חשף את המתיחה בעיתונות, אחרי שהמכירה כבר נעשתה.
הסיור יוצא מן הרובע השביעי של פריז, שם אתם מקבלים לידיכם אופני Tern עם סיוע חשמלי מכווננים למידתכם, קסדה כלולה, וכמה דקות של היכרות עם האופניים לפני היציאה, והוא חוזר לאותה נקודה עצמה, שבה מוחזרים האופניים. יש לדעת לרכוב על אופניים ולהרגיש בנוח בתנועה הפריזאית: המסלול עובר ברחובות הפתוחים לתנועה, והמלווה מתאים את הקצב לקבוצה. חמישה משתתפים לכל היותר לכל מלווה; מעבר לחמישה נוכל אולי לארגן קבוצה שנייה במקביל, בהתאם לזמינותנו; היתכנותה ומחירה יאושרו לכם בכתב. הצטיידו בנעליים נוחות ובמים, שכן את הגבעה חוצים ברגל והשיפוע ממשי. המסלול המדויק מותאם ביום הסיור עצמו לפי מזג האוויר, העומס ותנאי התנועה.
החל משנות השמונים של המאה ה-19 הפכו מרגלות הגבעה לרובע הבידור העממי: אולמות מיוזיק הול, נשפים, קברטים וסוחרי תלבושות. טולוז-לוטרק בילה כאן את לילותיו ברישום הרקדניות, והמפורסמת שבהן, לואיז ובר המכונה לה גולי, מלכת הקנקן של שנות התשעים של המאה ה-19, מתה מרוששת ונשכחת ב-1929 בבית החולים לריבואזייר. שרידיה הועברו לבית הקברות של מונמארטר ב-1992, לבקשת משפחתה. הסיפור נמסר מן המדרכה: שום כניסה, שום מופע ושום צריכה אינם כלולים בסיור.
שתי השדרות היו הפרוזדור הגדול של הבידור הפריזאי, ורוב האולמות שלהן נעלמו. קרקס פרננדו, שנפתח ב-1875 והפך לקרקס מדראנו, שכן במספר 63 בשדרות רושושואר, בפינת רחוב דה מרטיר: דגה, רנואר וטולוז-לוטרק באו לשרטט שם את אמני הזירה. הוא נסגר ב-1963 ונהרס בנובמבר 1972. בשדרות האלה עולים על האוכף, וקוראים את החזיתות כמו כרזה ישנה.
האופניים חונים למטה, ואת רחוב לפיק עולים ברגל, אותו רחוב שהקולנוע הפך למוכר בכל העולם ב-2001. בראשו שרדו שתי טחנות הרוח האחרונות של הגבעה, שהיו בה כשלושים: הבלוט-פן, שהוקמה ב-1622, והרדה, מ-1717, ושתיהן רשומות כאתרי מורשת מאז 1958. הטחנים הסבו אותן בראשית המאה התשע עשרה לבתי מרזח עם רחבת ריקודים, ואת נשף יום ראשון ההוא צייר רנואר ב-1876. הטחנות עומדות על קרקע פרטית: מסתכלים עליהן מן הרחוב, בלי ביקור. קחו בחשבון חצי שעה טובה של הליכה, במעלה השיפוע.
מבנה של עץ וזכוכית, בלי מים זורמים, בלי חשמל, עם ברז מים יחיד לכל הסטודיואים: כאן צייר פיקאסו את העלמות מאביניון ב-1907, מוקף במודיליאני, אפולינר, מקס ז'קוב וחואן גריס. שרפה, במאי 1970, הותירה רק את החזית. המבנה נבנה מחדש מבטון ב-1978 בידי האדריכל קלוד שרפנטייה, זהה למקור בצד הכיכר; הוא שייך לעיריית פריז ומאכלס היום עשרים וחמישה סטודיואים של אמנים, שאינם פתוחים לביקור. הכיכר עצמה, המזרקה שלה והספסלים לא זזו.
במדרון הצפוני, בין רחוב דה סול לרחוב סן-ונסן, מטפחת עיריית פריז 1,762 גפנים וכשלושים זנים, שניטעו מחדש בשנות השלושים של המאה ה-20 על מדרון שנשא כרמים עוד מימי הביניים. זהו הוותיק והפורה שבחמשת הכרמים העירוניים, לצד אלה של בלוויל, ברסי, פארק ז'ורז'-בראסנס וביט ברז'יר. היבול נמכר במכירה פומבית בסתיו לטובת המפעלים החברתיים של הרובע השמונה עשר. המוניטין שלו מעלה חיוך עוד מן המאה השבע עשרה, שבה כבר לגלג פתגם פריזאי על כך שעיקר סגולתו של היין הזה מורגש בכליות. החלקה מגודרת ואינה פתוחה לביקור חופשי: מסתכלים עליה מן הרחוב, ואין שום טעימה כלולה. ממול, בית הקברות הקטן סן-ונסן שומר על קברו של מוריס אוטרילו, שמת ב-1955 וצייר את הרחובות האלה כל חייו.
רחוב דה סול יורד בין הגפנים ועולה שוב אל ראש הגבעה, בתפאורת הקברטים שאליהם הגיעו פיקאסו ומודיליאני בשעות מאוחרות בראשית המאה. גבוה יותר, רחבת הסקרה-קר נפתחת אל פנורמה רחבה לעבר דרום העיר: הבזיליקה בנויה מאבן גיר שמלבינה בגשם, והפעמון שלה, הסבואיארד, 18,835 קילוגרם שהותכו בהוט-סבואה ב-1891, הגיע אל הגבעה ב-16 באוקטובר 1895, נמשך בידי עשרים ושמונה סוסים. הוא נותר הפעמון הגדול ביותר בצרפת. הסיפור נמסר מן הרחבה, בלי גישה לכיפה ובלי כניסה פנימה.
בית הקברות תופס מחצבת גבס ישנה, שקועה כמו גומה, שגשר רחוב קולנקור חוצה מעליה מעל הקברים; נכנסים אליו למטה, משדרת רשל, בשעות הפתיחה שקובעת עיריית פריז. דלידה שוכנת בחלקה 18, מתחת לפסל בגודל טבעי מעשה ידי אסלאן, פרנסואה טריפו בחלקה 21, הקטור ברליוז בחלקה 20 והמשורר היינריך היינה בחלקה 27. קברו של אמיל זולא, בחלקה 19, ריק מאז שהועבר אפרו לפנתאון ב-1908, ונשמר לזיכרון. לה גולי חזרה לכאן בסופו של דבר. אם בית הקברות סגור, התחנה הזאת מוחלפת.
ההזמנה היא בקשה ולא הזמנה סופית: אנו מאשרים בכתב את ההיתכנות, את התאריך, את נקודת המפגש ואת המחיר הסופי לפני כל תשלום. המחירים מנחים, לאדם, כוללים את כל המסים ואת השימוש באופניים עם סיוע חשמלי ובקסדה. שום כניסה בתשלום ושום ביקור בפנים המבנים אינם כלולים: הסיפורים נמסרים מן הרחוב, מן הרחבה או מן הגשר.
הסיוע החשמלי לוקח על עצמו את המרחקים ואת העליות, וביציאה מוקדשות כמה דקות להיכרות עם האופניים. לעומת זאת יש לדעת לרכוב על אופניים ולהרגיש בנוח בתנועה הפריזאית, שכן המסלול עובר ברחובות הפתוחים לתנועה. הקושי האמיתי הוא הקטע הרגלי על הגבעה, 1.5 עד 2 ק״מ עם עלייה מתמשכת ומדרגות: הצטיידו בנעליים נוחות ובמים. המסלול הזה אינו מתאים לאנשים עם מוגבלות בניידות. המלווה מתאים את הקצב לקבוצה, והעצירות קבועות.
לא, וזאת בכוונה: רחובות הגבעה צרים, מרוצפים באבן ומקוטעים במדרגות. האופניים נשארים חונים למטה, החלק העליון של המסלול נעשה ברגל, וכך יש די זמן להסתכל ולהקשיב, ואתם חוזרים אליהם לירידה ולדרך חזרה אל הרובע השביעי.
אנחנו מעדיפים ימי חול ושעות בוקר: מונמארטר עמוסה מאוד בשבתות ובימי ראשון של הקיץ. ציינו בטופס את התאריכים האפשריים מבחינתכם ואנחנו נציע לכם מועד. המסלול המדויק מותאם אחר כך ביום הסיור עצמו לפי מזג האוויר, העומס והתנועה, ותחנה עשויה להיות מוחלפת אם מקום כלשהו סגור.
מחירים מנחים, כולל כל המסים: 100 אירו לאדם בסיור משותף ו-125 אירו לאדם בסיור פרטי, כולל אופניים עם סיוע חשמלי וקסדה. פנייתכם אינה הזמנה סופית: אנו מאשרים לכם בכתב את התאריך, את נקודת המפגש ואת המחיר הסופי לפני כל תשלום. שום כניסה בתשלום, שום ביקור בפנים המבנים ושום צריכה אינם כלולים במחיר; הסיפורים נמסרים מן הרחוב, מן המדרכה או מן הרחבה.
ההזמנה היא בקשה ולא הזמנה סופית: אנו מאשרים בכתב את ההיתכנות, את התאריך, את נקודת המפגש ואת המחיר הסופי לפני כל תשלום. המחירים מנחים, לאדם, כוללים את כל המסים ואת השימוש באופניים עם סיוע חשמלי ובקסדה. שום כניסה בתשלום ושום ביקור בפנים המבנים אינם כלולים: הסיפורים נמסרים מן הרחוב, מן הרחבה או מן הגשר.
לשלוח בקשת הזמנה