פריז ההאוסמנית באופניים חשמליים: 17 שנים שעיצבו את פני העיר

שעתיים וחצי על השדרות הגדולות, מול אופרה גרנייה ומול כיכרות הכוכב שמהן מסתעפות השדרות, כדי להבין איך קיבלה פריז, בין 1853 ל-1870, את הפנים שהיא נושאת עד היום. סיור מלווה בקבוצה קטנה, עד 5 משתתפים לכל מלווה, על אופניים חשמליים Tern. היציאה והחזרה הן בנקודת המפגש ברובע השביעי. הסיפורים נמסרים מן הרחוב, מן המדרכה, מן הרחבה או מן הגשר: המחיר אינו כולל דמי כניסה לאתרים, ביקור בתוך מבנים או מזון ומשקה.

לשלוח בקשת הזמנה לצפות במחירים

הסיור הזה מתקיים בצרפתית או באנגלית בלבד. הדף הזה מתורגם כדי לאפשר לכם לבחור את הסיור ולהזמין אותו; ביום הסיור המלווה שלכם ידבר בצרפתית או באנגלית, בהתאם למה שתציינו בבקשתכם.

בין 1853 ל-1870 תפרו נפוליאון השלישי והברון אוסמן את פריז מחדש, ב-17 שנות עבודות. החשבונות שניהל אוסמן עצמו, ושההיסטוריונים עדיין חלוקים עליהם, מונים 19,730 בניינים שנהרסו, כ-60 קילומטרים של דרכים חדשות שנפרצו דרך המרקם הישן, רשת ביוב שגדלה מכ-100 קילומטרים ב-1850 לכ-600, וכ-80,000 עצים שניטעו. היקף העקירה של האוכלוסייה אל הפרברים שנוי במחלוקת, ואיננו נוקבים בו במספר. התוצאה נעשתה מוכרת כל כך עד שכבר אין מביטים בה. לשם כך בדיוק נועד הסיור הזה: להחזיר לשרטוט את קריאותו, חזית אחר חזית, צומת אחר צומת, עד שהעיר תחדל להיות תפאורה ותשוב להיות מיזם, על בחירותיו, על עלויותיו ועל ההפקעות שבו.

המסלול המלא נע סביב 14 קילומטרים, לרבות הנסיעה מנקודת המפגש ברובע השביעי ואליה, והוא מישורי מתחילתו ועד סופו: שטח שהסיוע החשמלי הופך לנוח. רוכבים מצומת לצומת בלי להתאמץ, עוצרים למרגלות המבנים במקום לחלוף על פניהם, ושומרים את הנשימה להקשבה. מתוכננות 7 עצירות, מכיכר האטואל ועד כיכר ואנדום, בכפוף לתנאי התנועה, לעבודות ולהוראות הביטחון של אותו יום, ולצדן קטעים שבהם הנוף אומר די: שדרת פוש ודרכי השירות הנטועות שלצדיה, רחבת הטרוקדרו מול מגדל אייפל, והרציפים ביציאה מגשר אלמה. המרחק המדויק של המסלול שייבחר יאושר לכם בכתב.

הסיור מדבר אל מי שאוהב אדריכלות ותכנון ערים, אל הפריזאים שרוצים סוף סוף להבין את הבניין שהם גרים בו, ואל המבקרים שחוזרים לפריז בפעם השנייה. יש לדעת לרכוב על אופניים ולהרגיש בנוח בתנועה הפריזאית: המסלול עובר ברחובות ובשדרות הפתוחים לתנועה, עם צמתים רחבים, נתיבי אוטובוסים ומוניות וחציות שיש לנהל בזהירות. בתחילת הסיור מתקיימות התנסות באופניים ותדריך בטיחות, והקצב נקבע לפי הקבוצה.

מחיר מנחה של 65 אירו לאדם כולל כל המסים בסיור משותף, ו-80 אירו לאדם כולל כל המסים בסיור פרטי, ובכללם האופניים החשמליים והקסדה. הבקשה שלכם אינה הזמנה סופית: המחיר הסופי יאושר לכם בכתב לפני כל תשלום, יחד עם התאריך ונקודת המפגש. עד 5 משתתפים לכל מלווה; מעל 5 משתתפים נוכל לארגן קבוצה שנייה במקביל, בכפוף לזמינותנו; היתכנותה ומחירה יאושרו לכם בכתב.

על המסלול

פריז ההאוסמנית באופניים חשמליים: 17 שנים שעיצבו את פני העיר

בקרבת כיכר האטואל

נפוליאון הזמין את שער הניצחון ב-1806, אך הוא הושלם ונחנך רק ביולי 1836: הקיסר ראה ממנו רק דגם בגודל טבעי מעץ ומבד, שהקים שלגרן בתוך חודש לקראת כניסתה של מארי לואיז ב-2 באפריל 1810, יום נישואיהם. אפרו, לעומת זאת, עבר תחתיו ב-15 בדצמבר 1840, עם שובו מסנט הלנה. העצירה נעשית הרחק מן הכיכר המעגלית, בדרך שירות או על מדרכה רחבה: אל האי המרכזי אפשר להגיע רק דרך המעבר התת-קרקעי להולכי רגל, שהאופניים אסורים בו, ואת 12 השדרות הנשפכות לאותה נקודה אין חוצים בקבוצה. מכאן נקרא העיקרון ההאוסמני במבט אחד: שדרות המתפצלות כקרניים, גובה חזיתות אחיד, ושרטוט יחיד שנכפה על כל בעלי הבתים.

שדרת פוש

היא נפתחה ב-1854 בשם שדרת הקיסרית, ורוחבה 120 מטרים על אורך של קרוב ל-1,300 מטרים. זו השדרה הרחבה ביותר בפריז, רחבה מן השאנז אליזה, ואוסמן רצה אותה כך בניגוד לתוכנית ראשונה שהעמידה את הכביש על 16 מטרים בלבד. דרכי שירות נטועות, בתי אצולה נסוגים מקו הרחוב וגנים בשוליים: כאן מבינים מה היה שווה, כבר אז, מען על שדרה חדשה, ומדוע הלכה הספסרות בעקבות מכושי ההורסים.

רחבת הטרוקדרו

מן הרחבה נגלה מגדל אייפל בשלמותו, משדה מארס ועד הפסגה: זו עצירת הצילום של המסלול, ומקום מצוין לדבר על קנה מידה ועל פרספקטיבה. זה גם המקום לספר על מכתב המחאה שפורסם בעיתון לה טאן ב-14 בפברואר 1887, שעליו חתמו 47 סופרים ואמנים נגד המגדל בן 300 המטרים, ובהם זולא, מופאסאן, גונו, דימא הבן, ובאירוניה של המסלול, גם שארל גרנייה עצמו, אדריכל האופרה שנראה שעה לאחר מכן.

גשר אלמה

ביציאה מן המנהרה ניצבת להבת החירות, העתק מדויק מנחושת מוזהבת של הלהבה שאוחז פסל החירות בניו יורק: 3.50 מטרים, שמומנו במגבית בין-לאומית שנפתחה לרגל מאה שנה לעיתון יומי אמריקאי שיצא לאור בפריז, הוענקו לעיריית פריז כאות תודה על שיפוץ הפסל בידי חברות צרפתיות, ונחנכו ב-10 במאי 1989. היא לא הוקמה אפוא לזכרה של דיאנה ספנסר: מקריות גיאוגרפית היא שהפכה אותה, אחרי 1997, למקום הנצחה ספונטני שמבקרים ממשיכים להניח בו פרחים. עצירה קצרה, ושיעור על האופן שבו פריז מניחה לאנדרטאותיה לקבל משמעות חדשה.

כנסיית המדלן

נפוליאון הזמין אותה בצו מ-2 בדצמבר 1806 כמקדש לתפארת צבאות צרפת, בדגם המקדש היווני: 52 עמודים קורינתיים סביב, בלי צלב בתוכנית ובלי מגדל פעמונים. אחרי מסע רוסיה נטש את הרעיון; לואי השמונה עשר, שלא רצה אנדרטה צבאית נפוליאונית במרכז פריז, הפך אותה לאנדרטת כפרה לזכר לואי השישה עשר ומארי אנטואנט. החוץ נשאר יווני, והמבנה הוקדש ככנסייה רק ב-9 באוקטובר 1845. ארבע שנים לאחר מכן, ב-30 באוקטובר 1849, נדחסו כאן 3,000 איש בהיכל שנתלו בו יריעות שחורות להלווייתו של שופן, ובו נוגנו המארש האבל שלו בעיבוד תזמורתי שנעשה למאורע והרקוויאם של מוצרט.

שדרת קפוסין ואופרה גרנייה

שארל גרנייה מסר את בית האופרה שלו ב-1875, חמש שנים אחרי נפילת הקיסר שהזמין אותו; מסופר שהקיסרית אז'ני שאלה אותו באיזה סגנון מדובר, והוא השיב שזה סגנון נפוליאון השלישי. מן השדרה מספרים מה עשה גרנייה עם המים שנתקל בהם בחפירה: במקום לשאוב אותם בלי סוף, כפי שניסו לעשות לשווא מכונות הקיטור, הוא בנה מתחת לבמה מאגר אטום של 25 על 50 מטרים והניח לו במתכוון להתמלא, כדי לאזן את לחץ מי התהום ולייצב את הקרקע. הבריכה הזאת, שמפלסה מבוקר, ולא אגם, היא שנתנה לגסטון לרו את התפאורה שלו ב-1910. מספרים גם על התקרה שחשף שאגאל ב-23 בספטמבר 1964, 240 מטרים רבועים שהזמין מאלרו בחשאי והתקבלו בסערה ציבורית: כדי לפוגג אותה, נשמרה מתחתיה התקרה הישנה של לנפוה, מאחורי לוחות הניתנים לפירוק.

כיכר ואנדום

כיכר מלכותית שתכנן ז'ול הרדואן-מנסאר מ-1699 בשם כיכר לואי הגדול: חזיתות שנכפו על כל הרוכשים, שרטוט אחד, סדר קורינתי מעל קומת קרקע בבנייה מחוספסת, 150 שנה לפני שאוסמן הפך זאת לכלל גורף. במרכז ניצב עמוד ברונזה שהותך מן התותחים שנשבו באוסטרליץ. הקומונה גזרה את הריסתו ב-12 באפריל 1871, לפי הצעתו של פליקס פיא, והפילה אותו ב-16 במאי; הצייר קורבה, שנכנס למועצה רק ב-16 באפריל ולא נכח בטקס, נחשב בכל זאת לאחראי. השחזור הוחלט ב-1873, הושלם ב-1875, והחשבון הוגש לו ב-4 במאי 1877: 323,091 פרנקים ו-68 סנטים, לתשלום ב-33 תשלומים שנתיים של 10,000 פרנקים החל ב-1 בינואר 1878. גולה בשווייץ, הוא מת ב-31 בדצמבר 1877, ערב מועד התשלום הראשון. בבית מספר 12 מת שופן ב-1849; גופתו טמונה בפר לשז ולבו בוורשה, שאחותו נשאה אותו בכד ובו כוהל.

מידע מעשי

משך: כשעתיים וחצי, כולל העצירות
רמת קושי: קל מבחינה גופנית: מסלול מישורי של כ-14 קילומטרים, לרבות הנסיעה מנקודת המפגש ברובע השביעי ואליה, והמרחק המדויק יאושר בכתב. יש לדעת לרכוב על אופניים ולהרגיש בנוח בתנועה הפריזאית, שכן המסלול עובר ברחובות ובשדרות הפתוחים לתנועה. התנסות באופניים ותדריך בטיחות בתחילת הסיור.
יציאה: פריז, הרובע השביעי, רחוב בוסקה 26; היציאה והחזרה באותה נקודה, שכן אל השדרות ההאוסמניות רוכבים מן הרובע השביעי; נקודת המפגש המדויקת תאושר בכתב לפני כל תשלום
קבוצה: עד 5 משתתפים לכל מלווה; מעל חמישה, נוכל לארגן קבוצה שנייה במקביל, בכפוף לזמינותנו; היתכנותה ומחירה יאושרו לכם בכתב
שפות: צרפתית או אנגלית, יש לציין זאת בבקשה שלכם

ההזמנה היא בקשה ולא הזמנה סופית: אנו מאשרים בכתב את ההיתכנות, את התאריך, את נקודת המפגש ואת המחיר הסופי לפני כל תשלום. המחירים מנחים, לאדם, כוללים את כל המסים, וכוללים את השימוש באופניים חשמליים ובקסדה. שום כניסה בתשלום ושום ביקור בתוך המבנים אינם כלולים: הסיפורים נמסרים מן הרחוב, מן הרחבה או מן הגשר.

שאלות נפוצות על הסיור הזה

האם צריך להבין באדריכלות?

לא. המלווה יוצא ממה שנמצא מול העיניים שלכם: גובה החזיתות, קו המרפסות, תוואי השדרות, והמקום שהאבן מותירה לשמיים. אין צורך באוצר מילים מקצועי, ושאלות מתקבלות בברכה בכל עצירה.

האם נכנסים לאופרה גרנייה או לאתר אחר?

לא. המסלול חולף על פני המבנים, והסיפורים נמסרים מן השדרה, מן המדרכה, מן הרחבה או מן הגשר. המחיר אינו כולל דמי כניסה, ביקור בתוך המבנים או צריכה כלשהי אצל צד שלישי. אם תרצו לבקר באופרה או במדלן, המלווה יסביר לכם כיצד לעשות זאת לאחר מכן, בזמנכם החופשי ועל חשבונכם.

איזו רמת רכיבה נדרשת?

יש לדעת לרכוב על אופניים ולהרגיש בנוח בתנועה הפריזאית: המסלול עובר ברחובות ובשדרות הפתוחים לתנועה, עם צמתים רחבים וחציות שיש לנהל בזהירות. התוואי הוא כ-14 קילומטרים במישור, לרבות הנסיעה מנקודת המפגש ואליה, והסיוע החשמלי סופג את המאמץ. בתחילת הסיור מתקיימות כמה דקות של התנסות באופניים ותדריך בטיחות, והקצב נקבע לפי הקבוצה.

כמה עולה הסיור?

מחיר מנחה של 65 אירו לאדם כולל כל המסים בסיור משותף, ו-80 אירו לאדם כולל כל המסים בסיור פרטי, ובכללם האופניים החשמליים והקסדה. המחיר הסופי יאושר לכם בכתב לפני כל תשלום. דמי כניסה לאתרים וכל צריכה במקום אינם כלולים.

איך מתבצעת ההזמנה?

אתם שולחים לנו בקשה עם תאריך, מסלול ומספר משתתפים. הבקשה הזאת אינה הזמנה סופית ואין חוב בשלב הזה: אנו מאשרים לכם בכתב את המועד, את נקודת המפגש, את הרכב הקבוצה ואת המחיר הסופי, והאישור הכתוב הזה קודם לכל תשלום. תנאי המכירה הכלליים, תנאי הביטול והחריג לזכות הביטול שבסעיף L. 221-28, 12° לחוק הצרכנות הצרפתי נגישים מתוך הטופס.

הסיורים האחרים

חמש מהפכות בשמונים שנה, מהבסטיליה ועד חומת הפדרלים 1789, 1792, 1830, 1848, 1871: קצת יותר משמונים שנה של בריקדות, משפטים ומטחי יריות, בין כיכר הבסטיליה לחומת הפדרלים בבית הקברות פר לשז. כשלוש שעות וחצי של רכיבה על אופניים חשמליים בקבוצה קטנה, ובהן כשלושים דקות של הליכה בשבילי בית הקברות, עם מלווה שמספר את מה שאבני הריצוף כבר אינן מספרות. הגדה השמאלית של הסופרים, מאי סן-לואי ועד סן-ז'רמן-דה-פרה שבע תחנות בין אי סן-לואי לרחובות סן-ז'רמן-דה-פרה, במקומות שבהם פיסלו, כתבו, שתו הרבה קפה ותיקנו את העולם בקול רם. כשלוש שעות של רכיבה על אופניים עם סיוע חשמלי בקבוצה קטנה, עם הפסקה באמצע המסלול שכל צריכה בה נשארת על חשבונכם. פריז של האמנים: מונמארטר ופיגאל על אופניים חשמליים, בקבוצה קטנה ארבע שעות של עלייה אל גבעת הסטודיואים והקברטים, משדרות קלישי ורושושואר ועד כרם קלו מונמארטר, עם מלווה שמכיר את הסיפורים שמאחורי החזיתות. הסיוע החשמלי לוקח על עצמו את העליות, והקטע התלול ביותר נעשה ברגל, כשהאופניים חונים למטה.